עבירות בני נוער

מרביתו הגדולה של הדין הישראלי, מתייחסת לעבירות בני נוער, קטינים, באופן שונה מהותית מעבריינות של בגירים. שורשיה של תפיסה זו, המתבטאת בהבדלים מרחיקי לכת בין הליכי מעצר, שפיטה וסוגי עונשים ו'כובדם', נעוצים ברצון לשקם את בני הנוער, ובחשיבה כי בגיל צעיר יותר, יש יכולת טובה יותר ואפשרויות רבות יותר, לסייע לבן/בת הנוער לשוב לדרך הישר ותקווה גדולה כי לא ישוב למעגל הפשע.

חלק מתפיסה זו נובע מן ההיבט הפסיכולוגי המעיד על כך שבשל חוסר בגרותם הנפשית היחסית, ואף הפיזית, ייתכן ואין הם מודעים לחומרת מעשיהם והשלכותיהם באופן שדומה לעומק מודעותו של אדם בגיר בעת שהוא בוחר בדרך הפשיעה.

האמור לעיל ולהלן מוסדר כאמור בשני חוקים עיקריים העוסקים בבני נוער והם חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך - 1960, וחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א - 1971.

תפיסתם של בני נוער כאוכלוסיה שבה הפשיעה מטופלת בדרך של שימת דגש על שיקום לא פחות מאשר על ענישה, ואולי אף יותר – מביאה לידי כך שלבני נוער ישנה מערכת משפט נפרדת, עם עונשים שונים נפרדים הקבועים בחוק, תוך השארת מקום נרחב לשיקול דעתם של שופטים באשר לאופן הטיפול הטוב ביותר בכל מקרה לגופו, כאשר לנגד עיניהם ניצבת מטרת שיקומו של בן הנוער והשבתו לדרך הישר. יתרה על כן, גם יחסה של המשטרה לקטינים הנה שונה באופן רחב מיחסה לבגירים, באופן שגם הוא, מוסדר בתקנות שונות. כך למשל, ישנה אפשרות לשוטרים לחקור קטינים ולגנוז את חומר החקירה ללא תביעה, על מנת להימנע ככל האפשר מ'הכתמת' שמו ועברו של בן הנוער, על מנת שלא לפגוע בעתידו. מובן שהליך זה מסוייג, למשל באופן של חד פעמיות, ולאחר שהמשטרה שוכנעה בחרטתו הכנה של בן הנוער על מעשיו ואי כוונתו לשוב ולעשותם. גם מערכת המשפט הנפרדת מסוייגת באופן המקנה לשופטים יכולת להפנות את הקטין לבית משפט רגיל במקרים של עבירות חמורות ביותר כמו מקרי אלימות קשים ו/או עבירות חוזרות ונשנות של אותו קטין. גוף נוסף המיועד לנוער הוא שירות הנוער, המסייע בהיבטים הסוציאליים.

קטין, הוא מי שגילו שתיים עשרה שנים ומעלה. מתחת לגיל זה אין אפשרות להעמיד ילדים לדין משום שנשיאה באחריות פלילית מצריכה 'יסוד נפשי' שמהותו הבנה של עצם המעשה, והיותו פסול, חמור ואסור. הדין הישראלי מניח, בהתאם לתפיסות פסיכולוגיות כאלו ואחרות, כי מתחת לגיל זה אין לילדים בגרות נפשית מספקת בכדי לקיים את היסוד הנפשי הנ"ל. מצידו האחר של הגבול, אדם ייחשב קטין עד יום הגיעו לגיל 18 בלבד ולא מעבר לכך. חשוב להדגיש, כי היום הקובע להיות של אדם נחשב כקטין הוא יום ביצוע העבירה (ולא מועד התחלת ההליכים בעניינו או יום ההעמדה לדין).

תוכנית ק.ד.מ (קבוצות דיון משפחתיות)

תוכני ק.ד.מ יכולה אולי להוות את גולת הכותרת כאשר דנים בעבירות בני נוער והטיפול והתחייסות החוק אליהן. תוכנית ניסיונית זו מהווה תחליף מלא להעמדת קטין לדין!. זהו שיתוף פעולה בין המשטרה, שירותי הרווחה, ואנשי התוכנית – מגשרים במקצועם, אשר מקיימים פגישות ביחד עם בן הנוער בעל הרקע הבעייתי הפשיעה, הקורבן לו הזיק, ואנשים נוספים משמעותיים בחייו, על מנת לספק את התמיכה הנדרשת, ואנשי המקצוע המתאימים, בכדי לסייע לקטין המועד לפשע להבין את מלוא משמעות מעשיו, ולשוב לדרך הישר. תוכנית זו אינה מוצעת לכל קטין ובכל סוג עבירה, כי אם לקטינים בני שתיים עשרה עד שבע עשרה וחצי בלבד, ובהתייחס לעבירות מסוג 'עוון' ו'פשע' בלבד ובמקרה בו לא עומד הקטין בתנאים – מושב תיקו ועניינו לבית המשפט.
 


יצירת קשר
054-8720715

יצירת קשר עם עו"ד פלילי - לקבלת ייעוץ וסיוע משפטי באמצעות טופס:

*
*
*
חובה למלא את המסומן ב
*